הכנה לטירונות.. זה לא מה שחשבתם..
בתור מלש"ב הייתי מהמורעלים. הייתי מהנערים האלו שהיו מתעוררים ב5:00 בבוקר כדי להספיק לרוץ על הדיונות לפני הלימודים. הייתי מתאמן בקרב מגע רק כדי להכין את עצמי לשירות קרבי ביחידות המובחרות. מבחינתי לשרת ביחידות המובחרות היה החלום.
עד שהתגייסתי. אתם לא מאמינים איזה שוק זה היה. כל מה שחשבתי על השירות התברר כאשליה. כל מה שציפיתי שיהיה לא היה. מהר מאוד איבדתי מוטיבציה. כל האימונים שביצעתי בתור מלש"ב לא הכינו אותי לזה. בפעם הראשונה בחיים שלי הבנתי מה ההבדל בין חוסן מנטלי לבין חוסן נפשי. חוסן מנטלי מתייחס ליכולת שלי להתמודד עם קשיים שמאחוריהם יש משמעות. לדוגמא: אימון כושר קרבי. באימון כושר קרבי אני מכניס את עצמי לקושי עצום כדי להכין את עצמי למשהו שאני רוצה. אני מתלהב מהקושי הזה. אני רוצה את הקושי הזה. רוב בני הנוער שמתאמנים בשביל הצבא מפתחים חוסן מנטלי ברמה מאוד גבוהה ביחס לבני גילם בעולם. אז מה ההבדל בין זה ובין חוסן נפשי? חוסן נפשי מתייחס ליכולת שלי להתמודד עם קשיים שאני לא רוצה ושאני לא מוצא מאחוריהם משמעות. דוגמא למצב שמצריך חוסן נפשי: התקף חרדה. אף אחד לא בוחר לחוות התקף חרדה. אני לא מכיר מישהו שמתלהב מהתקפי חרדה. הקושי שמחכה לכם בטירונות הוא לא קושי מנטלי. הקושי שמחכה לכם בטירונות הוא קושי נפשי. ובכתבה הזאת אציג מדוע ואיך נכון להתייחס / להתמודד עם הקשיים האלו. לפניכן, קצת עלי. למי שעוד לא מכיר אותי.. לי קוראים אמציה. אני מאמן מנטלי צבאי, מנחה NLP עם התמחות בטראומה ומנהיגות, מאמן לחימה, בוגר פלחה"ן צנחנים (מה שהיום מוכר כ-סיירת צנחנים), נכה צה"ל בעקבות אירוע לחימה במבצע צוק איתן, ומרצה צבאי בנושא הכנה מנטלית ללחימה ופיקוד באישור בית הספר למנהיגות של חיל החינוך. אבל תכלס, הצגתי את כל זה כדי להראות לכם בצורה מקצועית ש- אני מבין את מה שקורה שם. בואו נסתכל על הגיוס שלכם מהפרספקטיבה של הצבא. הפרספקטיבה הראשונה היא הפרספקטיבה של המערכת הצבאית. הצבא עכשיו קיבל אותך בתור אזרח שסיים תיכון / מכינה / ש"ש / ישיבה. אתה מרגיש בוגר. אתה מרגיש אחראי. אתה חושב שאתה מבין איך החיים עובדים. אבל מה שאתה מבין, זה איך העולם הצבאי עובד. כל הביטחון הזה שיש לך רק יפגע בהכשרה שלך. כי כל עוד אתה חושב שאתה יודע משהו, לא מספיק תהיה פתוח ללמוד איך להיות חייל. בנוסף, אין לנו זמן לשכנע אותך למה צריך להקשיב לנו ולמה מה שאנחנו אומרים זה נכון. אין לצה"ל מספיק זמן וכסף. לכן, צריך לגרום לכם להיות חיילים מהר. איך גורמים לכם להיות חיילים מהר? מוחקים את הזהות שלכם. רומסים אתכם. מעלימים את הביטחון העצמי שלכם. גורמים לכם לשכוח שאתם שווים משהו. ואז, רק אז, כשאתם שבורים לגמרי, הגיע הזמן לחבר אותך ולהפוך אותך לחייל. בטירונות מרסקים אתכם. באימון המתקדם בונים אתכם. אלא אם כן הצלחתם להגיע ליחידות המובחרות. ואז גם הטירונות וגם האימון המתקדם מרסק אתכם. אבל כשתתחילו את שלב ה"מסלול", אתם עומדים לגלות עולם חדש ומדהים! הקשיים שתחוו בטירונות הם לא קשיים פיזיים. לא משנה באיזה כושר הגעת לצבא, הריצה הראשונה שלך ככל הנראה תהיה קילומטר וחצי. הצבא חייב לעבוד בהתאם לסרגל מאמצים. אם התאמנתם בכושר קרבי לפני הגיוס, אז ככל הנראה, בתקופת הטירונות, הכושר שלכם יירד. רוצים לשמוע קטע הזוי? ככל שאתה מגיע ליחידה מובחרת יותר, ככה הטירונות מבאסת יותר. שמתם לב שאמרתי מבאסת ולא קשה? יודעים למה? כי השקעתם את הנשמה שלכם כדי להגיע לשם ומזלזלים בכם. לא מעריכים את ההשקעה שלכם. ככל הנראה לא תחוו את הרגע שהמפקדים שלכם אומרים לכם תודה על ההשקעה שלכם. הפעם הראשונה שתחוו את תחושת ה"תודה" יהיה כשתהיו בשמירה ואזרחים יבואו לתת לכם אוכל (מהרגעים המשמעותיים של כל לוחם בשירות הצבאי שלו). אני זוכר כשהייתי בטירונות כעסתי על המפקדים שלא התייחסו אלינו כאל בני אדם. האמנתי בכל ליבי שאם היו מתייחסים אלינו כאל בני אדם היינו לומדים ומשתפרים הרבה יותר מהר. באמת האמנתי הזה. עד שהגעתי לשלב של מי שמעביר את ההכשרות. בפעם הראשונה שעבדתי עם צעירים הייתי מאושר מזה שאיתי זה יהיה שונה. אני אתייחס אליהם כאל אנשי מקצוע. ונחשו משה? זה פשוט לא עבד. הם היו גרועים. הם לא הבינו איך זה אמור להיות. וזה היה הרגע שהבנתי, עם כמה שזה נוראי, זה עובד. אז איך אפשר להתמודד עם הטירונות? מה היחס הנכון לטירונות? קודם כל, תזכרו שזה משחק. תשחקו את המשחק. המפקדים האלו שמזלזלים בכם, יום יבוא והם ילחמו לצידכם. כשהמפקדים נכנסים לבניין הסגל, הם נהיים בני אדם. הם משתפים אחד עם השני על איך שלא כיף להם להתנהג איתכם ככה ושהלוואי והיו יכולים לדבר אליכם כאל חברים. הם לא אוהבים את זה כמו שאתם חושבים. תתייחסו אל הכל כמשחק. זה לא אומר שאתם צריכים לזרוק זין. תשקיעו את הנשמה שלכם. אבל תזכרו שהכל משחק. זה הזמן שתכירו את המשפט החשוב "עוד לא נולד הבן זונה שיעצור את השעון". לא משנה כמה אתם סובלים, תסתכלו על השעון. הזמן עובר. אתם עומדים להגיע אל הרגע שזה נגמר. תחלקו את הטירונות לחלקים קטנים יותר. לימים. תתמקדו בלעבור את היום הזה ספציפית. תגיעו לשעת טש ותחגגו את ההצלחה. תגיעו הביתה בסופ"ש ותחגגו את ההצלחה. תזכרו! זה מרגיש נצחי. אבל זה עובר. תסתכלו על הטירונות כאל זמן לבנות את החוסן הנפשי שלכם. כל אתגר היא הזדמנות להתחזק. לתרגל את כלי החוסן שלמדתם בקורסים. אם אתם מצליחים לשמור על שמחת החיים שלכם במהלך הטירונות, תזכרו מה אני אומר לכם, אתם בלתי ניתנים לעצירה ומחכה לכם חיים מדהימים. תהנו מהרגעים הקטנים. תהנו מזמן האוכל. תהנו מזמני הניקיון. תהנו מהזמנים שאתם עומדים בח' ומחכים למפקד. תהנו מהשניות הקצרות שאתם מרגישים את הרוח על הפנים שלכם. זה מזכיר מיינדפולנס. להצליח להיות נוכח ברגע ולהנות ממנו. כל חוויה קשה היא סיפור לאח"כ. זה אחד הדברים המדהימים. היום, כשאני אחרי. אני עדיין מסתכל אחורה על מה שחוויתי ומתלהב. למרות שבאותו רגע סבלתי בטירוף. היום, זה מעצים. כל חוויה שסבלתי ממנו הוא סיפור של כמה אני חזק וכמה שאני מסוגל. תפנו לעזרה. אם הייתי יכול לחזור אחורה, הייתי מחפש את אמציה במישהו אחר. אחד הדברים המשמעותיים שאני עושה זה מקיים פגישות עם לוחמים בסופשים. אנחנו עולים לזום של 40-60 דק, מעבדים את מה שהיה, מתכננים את השבוע הבא, ומתחברים לעוצמות שאנחנו צריכים כדי לעבור את התקופה הקרובה בצורה המיטבית. זה לא חייב להיות איתי. תמצאו את המקום שנותן לכם כוח. זה יכול להיות מקום פיזי, או אדם כלשהו. זה יכול להיות זמן עם החברה, עם ההורים, עם האחים, עם החברים, עם הדודים. תמצאו את המקום שממלא אתכם ותקפידו להתמלא כל סופ"ש. יש לי המון המלצות פסיכולוגיות / מנטליות אבל לא אציג אותם כאן כי אין מספיק מקום וזמן ללמד את האסטרטגיות האלו כאן. אבל תשקיעו בללמוד ולתרגל חוסן נפשי. זה יעזור לכם לא רק בטירונות אלא בכל החיים. מוכנים לעוד נקודה מעניינת? הסבל וקושי שחוויתי בטירונות היה קשה יותר ממה שחוויתי תוך כדי לחימה. אז קחו את זה כסימן. אם הצלחתם לעבור את הטירונות, כנראה שתצליחו להתמודד עם קשיי הלחימה. ואז, כל מה שנשאר לכם, הוא ללמוד את ההיבט המקצועי כדי לוודא שאתם מוכנים מקצועית ללחימה. תנצלו את הטירונות כזמן להתחבר עם הצוות. אנשים שסובלים יחד מתחברים בצורה הרבה יותר עמוקה. תצחקו יחד על הכל. תרדו יחד על המפקדים. תעשו כל דבר שיחבר ביניכם. הצוות והחיבור האנושי הוא הכוח המשמעותי ביותר שיכול לעזור לכם בטירונות. תנצלו את החיבור הצוותי! נראה לי שזהו לעכשיו.. אמשיך עם עוד במאמרים נוספים. כאן בשבילכם לכל שאלה באמצעות פניה אישית בוואטסאפ: 054-7702949, דרך תוכנית הליווי למלש"בים, דרך תהליכי הליווי לחיילים, ושיחות הייעוץ להורים. מוזמנים לפנות אלי. אוהב המון אמציה